החלטה בתיק בר"ע 44956-05-12

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודהבחיפה  (סגנית הנשיא איטה קציר; ב"ל 7347-10-11), בו נדחה ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.9.11 (להלן- הוועדה).

2.      בישיבתה, הקשיבה הוועדה לתלונות המשיבה. הועדה ערכה למשיבה בדיקה קלינית ועיינה בתיק הרפואי שהובא בפניה. הוועדה מצאה רישומים על הפרעות בגב ובדיקת C.T בשנת 2006. אולם לא מצאה רישומים על הגבלות בתנועת הגב במהלך השנים 2008-2010. בנסיבות אלו קבעה הוועדה כי קיימת הגבלה קלה בתנועות הגב, המזכה בנכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1957 (להלן - התקנות). הוועדה קבעה כי יש לקשור הנכות הקיימת לתאונת העבודה, מאחר ואין רישומים המעידים כי הגבלה זו הייתה קיימת לפני התאונה. לאור זאת נדחה ערר המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד). באשר לערר המשיבה, קבעה הוועדה כי הנכות הזמנית שנקבעה למשיבה בוועדה מדרג ראשון משקפת את מצבה וכי אין נכות בקרסול המתבטאת באחוזי נכות על פי התקנות. הוועדה לא הפעילה תקנה 15 לתקנות מאחר והמשיבה המשיכה בעבודתה.

3.      בית הדין האזורי פסק כי קביעות הוועדה מקצועיות ומסתמכות על החומר הרפואי שהיה בפניה, תלונות המשיבה וממצאי הבדיקה הקלינית שנערכה על ידי הוועדה. בית הדין קבע כי החלטת הוועדה ברורה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה. בית הדין קמא דחה טענת המוסד לפיה משהכיר פקיד תביעות בקשר בין התאונה לבין אברי פגימה מסוימים כבולה הוועדה לבחינת אותם איברים בלבד. נפסק כי העובדה שפקיד התביעות הכיר אך בפגיעה בקרסול כף רגל שמאל ורגל ימין, אינה שוללת מהוועדה להפעיל את שיקול הדעת המוקנה לה בחוק ולבחון האם ליקוי, גם כזה שלא הוכר על ידי פקיד התביעות ובמקרה זה - ההגבלה בגב, קשור לפגיעה בעבודה. בית הדין דחה טענת המוסד לפיה הוועדה סתרה עצמה בקביעת נכות למשיבה, נוכח העובדה כי מצאה רישום קודם משנת 2006. בית הדין פסק כי הוועדה התייחסה לרישום הרפואי משנת 2006 והבהירה כי לא קיימים רישומים המתייחסים להגבלות בגב בתקופה שבין 2008-2010, דהיינו אין לקשור בין רישום בודד להגבלה בתנועה. לפיכך פסק בית הדין כי טענת המוסד הינה טענה מתחום הרפואה. על פסק דין זה הגיש המוסד הבקשה לרשות ערעור שבפנינו.

4.      בבקשתו טען המוסד כי בית הדין האזורי טעה עת דחה הטענה לפיה הוועדה כבולה לאותם ליקויים ברגלי המשיבה, אשר הוכרו על ידי פקיד התביעות. המוסד טען כי הליקוי בגב נדחה במפורש על ידי פקיד התביעות ולכן תקיפת החלטה זו מקומה בבית הדין במסגרת הגשת תביעה על החלטת פקיד תביעות, מסלול בו לא נקטה המשיבה. המוסד חזר וטען כי יש להבחין בין נסיבות בהם ליקוי לא נבחן מעולם על ידי פקיד התביעות לבין ליקוי שנבחן ונשלל על ידי פקיד התביעות.

5.      לאחר שעיינתי בפסק הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות המוסד ולכלל החומר המונח בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, משלא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי. אין מניעה כי הוועדה תקבע קשר סיבתי לגבי ליקוי שלא הוכר מלכתחילה כפגיעת עבודה על ידי פקיד התביעות , אם אותו ליקוי נובע לדעתה מן הפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי צידוק להתערבות בית דין זה בפסק דינו של בית הדין קמא.

6.      סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  ל' סיון תשע"ב (20 יוני 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: